הבשורה המרה של ישראל השניה - גם בשכונה שלי

הקשבתי הרבה לאבישי בן חיים אך טרם קראתי את ספרו. אפתח בפירגון – יש יסוד לחשוד שכוונותיו כנות וטובות ביסודן. נראה לי שאולי הוא מדמיין את חום המשפחה המסורתית, החיבוק הנעים של אמא או סבתא מתימן – את עצימת העין והעידוד של הדודים בשכונה, ושאר ביטויי סולידאריות שעשוים לסייע לנו בעיצוב ה"יחד" הישראלי העתידי. אהבה מהלב. כך גם החשש, מצד שני, שלא ניפול לקרירות אירופאית או ניכור אמריקאי. אם זו כוונת המניפסט (כפי שהוא מצהיר) הרי שהיא ראויה. אני מכיר את זה מקרוב – גדלתי בשכונה. אבל בשכונה הזו ממש נעוצה אחת מן ההטעיות של בן חיים.

כבר כעת, על יסוד מתיקות דרכי שווק הספר - ראוי לברר מה באמת הולך:

בן חיים מצהיר כי למעשה ישראל השנייה מבקשת להצטרף ולהיות חלק מהישראליות אך נתקלת בדיכוי מר – ממסדי - לגאלי. בין דמויות המופת של ישראל זו עומדים כמובן הרב עובדיה יוסף ותלמידו המושחת אריה דרעי. סליחה – מושחת רק מן הצד של הדיכוי הלגאלי. באופן יחסי. עוד אחזור ליחסיות.

הטעיה בסיסית של בן חיים – בנאומיו התקשורתיים לפחות, הם המושגים עצמם. הוא מכריז כי ישראל השנייה רוצה ישראל "יהודית" ו"לאומית". האמנם? ראוי לתקן זאת. בין 15 מיליוני היהודים בעולם, ה"יהודית" עליה מדבר בן חיים היא למעשה היהודיות האורתודוכסית הישראלית. קבוצה קטנה ונבדלת אפילו מן האורתודוכסיה הליבראלית של אמריקה. חלקה שרוי במסגרות שראוי לכנותן "כת" – כך היה מאשר כל סוציולוג מתחיל.

והביטוי השני - מה טיבה של ה"לאומיות" עליה מצביע בן חיים? לאומיות ביסודה, היא הרחבה של אהבת האדם אל קהילתו הרחבה – בני תרבותו – וזאת בהקשר מסוים- זה של הסדר העולמי החדש, קרי שחרור האדם ממשטרי הדיכוי הטרום מודרניים על יסוד תפיסה חדשה של האדם כבן חורין – ריבון. עניין מהותי לכל אדם (כך במהפכות הגדולות של אנגליה, אמריקה וצרפת).

ואולם- שחרור העמים, בפועל, לא שחרר את בני האדם מדמיונם וחששם מן הזר. לפיכך לאומים שונים במצוקתם נפלו אל בדלנות ודחיית זרים כמתכון לחיזוק הזהות הלאומית. חסד עשתה עמנו העברית המודרנית כאשר העניקה לכך מילה נפרדת – "לאומנות". אבישי אחי היקר: אני לא בטוח שהייתה לאומיות בתפיסה הטרום מודרנית של סבתא שלי שהגיעה מתימן. שני דורות אחריה האהבה של השכונה נותרה סנטימנט של דור אובד, חרד לזהותו. לאומני ברובו. לא לאומי - לאומני. לא סתם יהודי – אלא יהודי אורתודוכסי. בדלני. מדובר בעיקר באלה שלא טיפסו על סולם ההשכלה (המערבי כמובן.. זה שקשור בלגאליות). הבט סביב חביבי. קרא כל סקר פשוט של עמדות ביחס לזרים, ובחן כל ערך המייצג סובלנות (שלא לדבר על "חירות" או "זכויות אדם" – מושגים לגאליים או מערביים שכאלה).

[ מוזמנים להכיר את "מכון הגות", ולפנות אלי אישית להזמנת הרצאה או כל שאלה. 054-3156150 ]

הבאבא ברוך בנו של

שגיאה בולטת לדעתי, מושמעת בטענה כי ההשקפות המערביות הליבאליות (השוקעות) הן "דוגמאטיות": ליברליזם בנוי על ספקנות. והיא מובנית. משום שהאמונה באדם כיצור תבוני וריבוני כוללת את ההנחה כי תבונת האדם מוגבלת ולכן כל אדם עשוי לטעות. בשל הטעות האפשרית המובנית, הדמוקרטיות בנויות על הכרעות רוב וחירות של שיח. ככלל- אין בולמים דעות פשוט כי לא בטוח מי מחזיק את האמת בכיסו. דוגמאטיות היא המצב ההפוך – בו אידיאולוגיה (נניח של הרב עובדיה יוסף) חובקת כל! החל בידיעה ברורה על תהליכי היווצרות הקיום – עד המאכל המותר בצלחת שלי.

ויש כאן גם פיתוי מסוכן: פרידה מערכי המערב – עלולה להסתיים ביחסיות שסופה כל דאלים גבר. בן חיים היקר: אל יתהלל חוגר כמפתח – אתגרי האידיאולוגיות של המערב החילוני אינן הוכחה לשום דבר, בטח שלא להצלחת פטנט אחר. עדיין אין כזה בנמצא. מציע שנתמקד יחד בתיקון רציונלי, שיביא יותר אהבה וחום יחד עם חירות.

ישראל לא המציאה הרבה. פער סוציו אקונומי בתוך מודרניזציה מובילים ל"פונדמנטליזם" – סליחה על המילה המערבית. תנועות התנגדות זהותיות דתיות ובדלניות סובבות אותנו מכל עבר. כל המדינות הערביות בתהליך המודרניזציה תקועות בבעיה הזו. "ישראל השנייה" לא במקרה קשורה לזהות זו.

מצוקה לאומית בסביבה מודרנית יותר, מולידה לאומנות חילונית. לכן היהודים בהונגריה מסתתרים בימים אלה. "ישראל השנייה" עלולה להתעורר מאוחר מדי – באשליה שהיא הביאה "נבחר" - שייאבק בהתנשאות של מפא"י. אבל כבר אין מפא"י ואין בטיח. יש בעיקר רוכבים שזיהו את הלאומנות והשטחיות – והם מלבים אותה בניגוד לשכל הישר של תיקון חברתי.

מכללת ספיר שדרות

ומה עם השכונה המתוקה שלי? ובכן – היא כבר מתה. זה היה שלב ביניים. התפזרנו לכמה כיוונים. יש נוסטלגיה אבל טוב שהתקדמנו. אין בושה באתוס מרכזי שכולנו מעצבים אותו. אני בטוח כי רוב אזרחי ישראל מרגישים שיש ישראל אחת, ובתוכה כמובן גוונים ואתגרים, מצוקות, התחדשות ו.. מורכבות. אפשר להסיר את משקפיי הכוח ולראות את הבית השלם. התמונה רחבה הרבה יותר.

אוהדי ה"באבות" בנתיבות למשל, יכולים להמשיך בדרכם כרצונם, אבל נדמה לי שתקווה אמיתית נמצאת דווקא בכיוון המכללה הקרובה ומתוך אחריות חברתית, לא דיכוי, רצוי לדבר על זה. הבחירה בידינו – לכיוון עם השבטים של אפגניסטאן או עם הדייגים שבנה את פינלנד.

ד"ר אורן יהי-שלום, רב חילוני.

מוזמנים להכיר את "מכון הגות", ולפנות אלי אישית להזמנת הרצאה או כל שאלה. 054-3156150 .