חיפוש
  • אורן יהי-שלום. רב חילוני

זה לא פוליטי, זו פשוט בגידה במגילת העצמאות.

הממשלה הנוכחית, על שני אגפיה, מכריזה תחת כל עץ רענן כי לא תקיים שום מו"מ מדיני עם שכנינו.

מבלי להיכנס כאן לשיקולים הפוליטיים – ואכן כבודם במקומם – צריך היה להתעורר כאן דיון עמוק יותר, גם מצד מי שמגדיר עצמו "ימין":

כבר היו לנו ממשלות שסירבו להיכנס למשא ומתן מדיני מסיבות שונות – ולגיטימיות. כלומר, מותר לממשלה, וזו אפילו חובתה, להעריך כי מהלך מדיני זה או אחר אינו משרת את האינטרסים של ישראל ברגע נתון. ממשלה נושאת באחריות. אך כאן קורה משהו במישור אחר – וחמור יותר. אין פה שיקול מדיני, יש כאן פשוט ויתור מעשי על פתרון הסכסוך. על הסדר כלשהו.


סעיף 6 בקווי היסוד של הממשלה כולל "חתירה לשלום", אבל היום כבר ברור שאפשר לראות זאת כמו המילים הריקות בהסכם עם מרצ "חינוך לדמוקרטיה ושלום". הילדים אומרים בקיצור - פחחחחחחח.

מעולם לא הודיעה ממשלה ישראלית בגאווה כי פתרון הסכסוך המכונן של ישראל אינו חלק מיעדיה. גם כאשר היה זה תעתוע או כסות – שימשה החתירה להסדר מדיני מסגרת כוללת של אסטרטגיה. ציונית.



בעשור האחרון נדחקה המילה שלום החוצה מן השיח הישראלי ועפה רחוק כל כך, עד שאיש לא חש כבר במחסורה. מי שנוכח תירוץ פוליטי ואפילו "יציבות שלטונית" מקל ראש בהצהרות שרי הממשלה – ראוי לו שיביט סביב על ההשלכות וישקול שנית - לפחות את שתיקתו:

בתחום המדיני – איבדנו קלף חשוב. מדינה שכשליש מבני האדם תחת שליטתה חיים ללא תעודות זהות של מדינה כלשהי – לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על הנסיון לתקן את המצב, ללא קשר לעמדה מדינית זו או אחרת. גם סיפוח אזרחי נחשב הגיוני בנסיבות הללו, אבל הודעה של ויתור על תיקון היא שטות גמורה. זה פרס לאויבי ישראל שיכולים להצביע כאילו על מהותה המעשית של ישראל – ולזכות בתמיכה מיותרת. המאבק המוצדק בטרור ובכל סוג של אלימות נשען על הידברות וחלופה מדינית. איזו חלופה בונה הממשלה הזו - החותרת ל 4 שנות שלטון?


בתחום הציוני – זוהי פשוט סטייה מהרעיון הציוני. עם ישראל, גם בלי מדינה, היה נשאר עם. רעיון מדינת יהודים נשען לא רק על היותנו עם אלא באותה מידה על ההכרה בזכות של כל אדם לבטא את תרבותו במסגרת מדינית שוויונית. מדינת לאום. הרעיון הציוני הוא חלק משיח זכויות האדם ומשום כך הציונות איננה גזענות. מאותה סיבה ממש הוגי הציונות כולם, אישה ואיש, משמאל ומימין, לא דמיינו בכלל מציאות של סירוב להעניק אזרחות למיליוני תושבים תוך ויתור על חתירה להסדרה מדינית של מעמדם! הצטרפות שני האלמנטים מביא לסתירה של יסודות קיומנו כאן.



לנגד עינינו זוחל תהליך של בגידה במגילת העצמאות – ממש כך. "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה " זה דגש דרמטי במגילה – משום שזהו השורש ממנו צמחו ענפי הרעיון הציוני. לא צה"ל, לא דגל ואפילו לא השואה.

"היהדות", כמושג, כבר נחטפה על ידי קנאים, וכעת, נאנסים יסודותיה.

מעולם לא היה ערך השלום בשפל כזה בכל תולדות ישראל. אברהם אבינו הציע פשרה מרחיקת לכת על שטחי המרעה של הארץ כולה. אהרון היה אוהב שלום ורודף שלום-– אבל מי בכלל זוכר את הלל הזקן שסיפר כך, או את ביתו המתון שרמסנו. משורר תהלים הדגיש כי שלום צריך גם לרדוף, לא רק לבקש, כי נדרש מאמץ לשם כך. המילה שלום שוכנת בכל פינה של תרבותנו, מהפסיפסים של בתי הכנסת הקדומים, דרך התפילות, הפילוסופיה היהודית, ההשכלה והמעשה הציוני – עד מגילת העצמאות שלנו.


והנה, מסתיים ההסכם הקואליציוני בהסכמה "לחיזוק התרבות והמורשת כך שזו תשגשג." אבל איך תשגשג מורשתו של עם הספר בלי השלום? שרות ושרים - אם נפסיק לאהוב שלום ולרדוף שלום – נישאר בלי ציונות, רק עם דמיונות שווא אליליים, פחדניים וגזעניים, הממתינים תחת כל עץ רענן.



עוד באתר העגלה החילונית: "מה זה רב חילוני בכלל"?

11 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול