חיפוש
  • אורן יהי-שלום. רב חילוני

לפני שמדברים על "הדתה" - תנו כבוד לאחד העם






הר הבית של אחד העם

בשנת 1891 הגיע אחד העם לירושלים ועמד מול הר המוריה. אך רגע לפני המשך הסיפור הזה - כולם יודעים מי האיש? "אחד העם"הוא שם העט של אשר גינזברג, מגדולי המשפיעים על עיצוב זהות התנועה הציונית. ביאליק למשל, אחד מתלמידיו ומעריציו. אחד העם צמח באודסה, למד רמב"ם, התעקש לכתוב בעברית, ערך עיתונים ציוניים וכתב מאמרים הרבה. הסיור שערך בארץ ישראל הסתיים במאמר "אמת מארץ ישראל" ובו סיפר את מה שאנחנו כבר יודעים – מורכב פה. ובכן באחד מן הימים מתוך שלושת החודשים בהם סייר בארצנו, הלך אחד העם עם תלמידיו בירושלים, וכשעמדו והשקיפו על הר המוריה שאל אותם: "מה לדעתכם יתנוסס פה על ההר באחרית הימים"? ענו לו התלמידים תשובות שונות (נסו גם אתם לקחת כמה שניות לגבש תשובה אישית שלכם...), ואז הפתיע אותם אחד העם והשיב את דעתו – "כאן ייבנה בית מדרש עליון למדעי הרוח- מקדש חכמה ייתנוסס כאן. אבל לא בית כנסת ולא מסגד – בית תפילה לכל העמים." ואוסישקין סיפר כי שמע אותו מדבר על "מקדש החכמה והחיים שיהיה על הר הבית.. וכן כי הוסיף אחד העם– "כבר בכינו והתפללנו דיינו. הגיעה השעה ללמוד וללמד".[1]

למרבה הצער - די ברור שאנחנו לגמרי לא באחרית הימים הזו - של אחד העם.

בואו נעמוד על המשמעות העמוקה של לימוד? מדוע רוחניות וחינוך מחוברים כל כך? מדוע בית הכנסת הוא למעשה – וכך היה לפני התקבעות הדתות– בית לימוד ודרשה – בית מדרש? אחת התשובות העמוקות לכך נעוצות בטיב המוסר האנושי. תוצר הרוח והדעת. המוסר הוא המטרה המוצהרת או העקיפה של רוב השיטות הרוחניות. והמוסר ההומניסטי – אם מותר ללכוד אותו בתמצית- הוא המידה בה אנו מסוגלים לצאת מעצמנו ולראות את כל השאר: את הטבע, כולל הארץ, היקום, בעלי החיים וכמובן גם – את האדם. הזולת. להכיר בו. גם בחשיבותו עבורנו.

היציאה מעצמנו איננה דבר פשוט ומובן מאליו ובטח שאינה שלמה על פי רוב. לכתחילה - בעלי חיים לא יוצאים מעצמם -לפחות לא במשמעות של המודעות האנושית המדוברת. יש הטוענים כי האכפתיות טבועה באדם. אבל אם זה נכון - הרי שזה אולי תוצר הסתגלות מוח האדם במיליוני השנים האחרונות לחיי קהילה ותבונה אנושית - בהן התחלנו לדבר ולהעביר סמלים בדמיון ושוב לדיבור, לצייר להתבייש, לשיר ולרקוד. כלומר לדעת! בכל מקרה כדי להצליח לצאת מעצמנו אנו זקוקים לדעת. כלומר למערכת סמלים ברורה בדמיון שמאפשרת לנו כאילו לעלות ולהשקיף מבחוץ. לפרש אחרת. דרשה היא פרשנות ולימוד הוא למעשה אימון הדעת. מי שלומד לשאול, מפתח את ההכרה ולומד בהדרגה גם להכיר את זה שעומד מולו. קהילה לומדת, כלומר שואלת ומבררת – משפרת מאוד את סיכוייה לבצע התאמות חברתיות לאור ערכי המוסר- בהם היא חייבת לדון. ואם נעמיק ממש – הרי שידיעה משמעותית מאוד על הטבע כמערכת אחידה למשל, עשויה לספק לנו מבט שונה על עצמנו ועל בני האדם – כך שאולי נראה את המתרחש בחיינו בפרופורציה אחרת – כחלק ממכלול שאנחנו לא ממש מרכזו. וזה עשוי להשפיע על התנהגותנו. לידע מעמיק שכזה קרא רמב"ם "ידיעת האל". ולפיכך קבע : "כפי הדעה – אהבה". ספר משנה התורה שכתב רמב"ם נפתח בפרק "המדע"- ולזה ממש הוא התכוון. אחרי מותו זה עורר מיד מחאה של "עמי הארץ העוסקים במצוות" - כך כינה אותם רמב"ם.[2] שפינוזה המשיך ובנה מערכת הכרה מופלאה של הטבע ותמציתה "אהבת אלוהים שכלית". האל של שפינוזה מבטא הכרה בלי תכלית! מובן שזה מערער את רוב ההשקפות הדתיות -לכן הוקע שפינוזה ככופר. אז צאו וראו איזו הפתעה – המושג "אל" אינו אוייב הרוח ואינו בהכרח אוייב השכל. אפילו לא אוייב החילוניים. נראה כי יש כל מני אלוהים -זה הרי ברבים! כל זרם והאלוהים שלו. וזו חלופה הרבה יותר טובה לשאלה הטבולה בהנחות דתיות - "האם יש אלוהים". אם תרצו לנסח את זה אחרת - האלוהים החילוני הוא פשוט רעיון. הוא סמל לשגב המחשבה. לכן לא עובדים אותו. השעבוד סותר את חירות המחשבה. אבל אלוהים הוא שחקן מכונן בתרבותנו היהודית. החילונית.


כולם מדברים על "הדתה" – אף אחד לא מדבר על דרך.

האם מערכת החינוך הישראלית ההומניסטית (כן - כך היא מוגדרת אפילו בדפי משרד החינוך) באמת סובלת מ"הדתה"? אולי. אבל לדעתי אין טעם להאשים את הזרמים הדתיים. גם לא את הפוליטיקאים. ככל שדרך החינוך ההומניסטי תהיה ברורה לנו- ככל שנעמיק בשאלות הזהות שלנו, כבני אדם מהזן הישראלי יהודי חילוני-הומניסטי – נוכל לבנות לעצמנו שפה עדכנית וברורה וגם דרך חינוך בהירה יותר. לדרך יציבה יותר- יצטרפו גם אנשי חינוך הולמים וממילא "הדתה" לא תעניין אותנו. הדור השלישי והרביעי והחמישי של ציונים יוצרים – חייבים לפרש מחדש את מגילת העצמאות. וקודם בחינוך.

במאמריו של אחד העם נשמע קול ברור להעמדת חינוך לאומי בארץ ישראל על ארבע רגליים: שפה עברית, ספרות העברית לדורותיה, היסטוריה היהודית לגווניה, והרגל החשובה מכולם – המוסר היהודי. כי יהדות השכל והמדרש- היא יהדות הרוח ומוסר. אין ביניהן אפילו לא שלוש אצבעות.


...

אם טרם עשיתם כך - מוזמנים להירשם באתר העגלה החילונית.. כדי להוריד מאמרים וחומרים לחגים.

לכל הרצאה או מפגש לימוד - פנו ישירות לאורן יהי-שלום, רב חילוני: 054-3156150 - או דרך אתר העגלה החילונית.

עוד מאמרים מאת אורן יהי-שלום, באתר העגלה החילונית. לעמוד ההרצאות לחצו כאן


[1] ואם מישהו מצא בתיאור הזה דמיון לסיפורים במסכת חגיגה – עליו להשלים המלאכה לבדו. כי אין דורשין. [2] מורה נבוכים, חלק ג פרק נא





3 צפיות

בעיתונות

  • Blogger Social Icon
  • facebook-square

פרטים

ליצירת קשר טלפוני 054-3156150

ד"ר אורן יהי-שלום. רב חילוני
 

חוקר בפקולטה לחינוך- אוניברסיטת חיפה,

 

ומלמד בבית המדרש החילוני - ש.י.ח.ה בגליל.   

© 2020 החומרים באתר זה שייכים לאורן יהי-שלום. רב חילוני.