חיפוש
  • אורן יהי-שלום. רב חילוני

לקחים רוסיים בישראל


החוסן הלאומי הרוסי – בעצם מתמוטט לנגד עינינו. זו עדיין מדינה בעלת צבא עצום והיסטוריה מפוארת- אבל כבר לא מדינה שרוצים לחיות בה. והנה הזדמנות למחשבה - כל אזרח בעולם המערבי, לרבות הישראליים, צריך לשאול במבט רחב יותר - מהו החוסן הלאומי, שלנו? האם אנחנו מתמקדים בחיזוקו?

תהליך הקריסה הרוסי קשור מאוד לתהליכים פנימיים –שרשרת טעויות מורכבות שביצעו למעשה אזרחי רוסיה. כל כוח שבעולם – כמו למשל הגז הרוסי, הטנקים, השטח הכבוש, תכנית החלל או הגרעין - לא עמדו מול אובדן הערכים המבטיחים סולידאריות אמיתית – ערכי הדמוקרטיה. זהו מקרה נוסף (ראו הונגריה בדרך) שבו "רצון העם" פעל נגד יסודות האמונה באדם – האמונה בתבונתו ומכאן חירותו, ושוויון ערכו של כל אדם. פוטין לא הפך ביום אחד למנהיג מסוכן – העם סלל לו את הדרך לשם. אותו חלק בעם, שלא האמין באדם.

הלעטת הציבור בחרדות, שנאת זרים ולאומנות הובילו כמובן להערצת "מנהיג חזק" שיפתור את הבעיות "כמו שצריך".. וגררו את הציבור הרוסי אל השפל הגדול מאז הסובייטים - תור לסוכר, כמו גם תור במעבר הגבול כדי לעוף מהמדינה המתפוררת והמגונה בעולם. רוסיה מייצגת מצב קיצוני, אבל ניתן להפיק מכך לקחים ישראליים:

[ להרצאות לקראת חג ובכלל - לחצו כאן ]


מהו למעשה החוסן הלאומי של ישראל? הסכנה הגדולה והאסטרטגית לעתיד ישראל אינה צבאית: אמנם איראן גרעינית ואפילו בלתי גרעינית, עלולה לגרום לנו נזק פיזי רב. כך גם חיזבאללה, אבל כל זה בר תיקון. הסכנה לפירוקה של ישראל טמונה בשסעים הפנימיים. קיבלנו קדימון רק לפני שנה - מהומות ומתח דתי ולאומי. בין הים לירדן עוד מעט 14 מיליון נפש – בערך מחציתם יהודים. היעדר ה"אופק המדיני" שמייצרת בכוונה ההנהגה הישראלית, איננו מהלך יזום עם מחשבה בסופו– אלא כניעה לתהליכי עומק מסוכנים שעוברים על החברה הישראלית. זה אנחנו שלא מסוגלים ליזום. אבל זה אנחנו שמפחדים. אפילו לדבר. פשוט לא מדברים.

והנה באוקראינה, על אף הכתישה הרוסית – נשיא אוקראינה מוכן לשיחות עם פוטין – וזה בתורו, מכנה את ההנהגה האוקריאינית "נאצים" – אך לא פוסל פסגה. הם מנהלים מו"מ מדיני – תחת אש!

מה הולך בין הים לירדן? הרשות הפלסטינית היא למעשה חבורת שוטרים הכפופה לשר בטחון ישראלי. מובן לכל ילד בעולם שבסוף נדרש כאן פתרון מדיני – אבל ראש ממשלה ישראלי – לא מוכן בכלל לשוחח עם ראש הרשות הפלסטינית. המצב ההזוי הזה משקף את דעת הקהל הישראלית! זה איננו מקרי.

בכל זאת, צריך לדבר על זה. כי יש לזה מחיר אסטרטגי – הקשור לחוסן הלאומי:

ישראל עומדת לכאורה במקום, אבל זו שקיעה. אל תתרשמו מהכלכלה או ממערכת הגנה אווירית חדשה: ככל שיצופו השסעים – הם יחנקו אותנו מבפנים. הערכים ההומניסטים שהיו חלק מהברור מאליו של התנועה הציונית כבר לא בדיוק כאן.. והתהליך לנגד עינינו - עוד קצת לאומנית דתית, עוד משבר פוליטי או ביטחוני – וישראל תצלול אל "מנהיג חזק" שממילא אין מולו חוקה, ואפילו לא את המילה "שוויון" בשום חוק - בקלות ניתן פה לתקן שלושה תתי סעיפי חוק – והופס... אנחנו הונגריה. יכול להיות לנו בקלות "נשיא חזק" – בתיקון סעיף אחד בחוק יסוד הנשיא. אפילו נשיא שמתנהל נגדו משפט פלילי. נשמע רחוק והזוי? זה הכל כבר כאן.

התהליכים הללו נטועים בתוך סביבה מאפשרת – תרבותית : אובדן כבוד לזולת. ולתבונה. השפה שלנו כבר מבשרת את זה. "בוא" (אל תבלבל לי את המוח) וגם ה"אירוע" (סממן להתמודדות אד הוק עם כל נושא ללא כל רצון להבין מורכבות ותהליכים) – הם רק ההברקות האחרונות במדרון אובדן הכבוד והסולידאריות הלאומית.

הזוועות באוקראינה חשפו את קו פרשת המים של נפולת הערכים בישראל – חלק לא מבוטל מהציבור הישראלי הציב עצמו בלי הניד עפעף עם הגזענים, הארוגנטים, והגרועים שבמנהיגי אירופה - ששורת אינטרסים ומוסר יחסי (לאומני) מנעו מהם להצביע על העוול שנעשה לחירות אוקראינה ולאזרחיה.

חברות וחברים- אי אפשר להתעלם מהתהליכים הללו. זה מסוכן - וזה בבית שלנו. בחינוך ובפוליטיקה – כלומר בידיים שלנו. אז בואו נדבר על החוסן הלאומי...


רוצים להזמין הרצאה? מוזמנים לפנות.

15 צפיות0 תגובות