חיפוש
  • אורן יהי-שלום. רב חילוני

בעזרת השם חילוני. מאת: אורן יהי-שלום. רב חילוני.

עודכן ב: אפר 3

למרות הסייגים והמבוכה – אין לחילוניים אפשרות להיפרד מהמילה "חילוני"


מי צריך את הכינוי "חילוני"?

זהות עשויה להיות פלפול של "חופרים" אבל בסוף כולם מגיעים לרגעים מכריעים – חתונה, בר מצווה, יום כיפור או תלונות על החינוך בבית הספר. אני רוצה לטעון - שאין חלופה מעשית ל"חילוני" למרות ההסתייגויות הראויות מהמילה הזו.


למה לי זהות בכלל? תן לחיות

כבני אדם אנחנו יצרני סמלים = משמעות. כלומר - מילה, או רעיון בדמיון, או הרגשה שיש לה שם - ככה אנחנו מנהלים את הדרך בה אנחנו אוכלים, מתאהבים ועושים ילדים -ואת הכל. וסמלים- הם נבנים בקהל – בפומבי – בקהילה. לכן השייכות לזהות מסוימת היא מרכיב קריטי בקיום שלנו. גם אם לא תרצו להיות "חופרים" אתם חלק מקהילה או קהילות של זהות – באמצעותן אתם מבינים את הקיום של עצמכם, כולל הסבל חלילה, או האושר.

חתולים או נחשים פשוט חיים. יש להם אינסטינקטים ואין להם "זהות". לכן אין להם טקסים וערבי חג שיאשרו להם מי הם ומאיפה באו. ולכן הם גם הרבה יותר צפויים מאתנו. הם נטולי פרשנות. לא "חופרים".


מה אני "חול" ? למה חילוני?


תהליכי ה"חילון" של אירופה כללו יציאת כמרים לפעילויות מחוץ למנזרים ונקראו Saecularisatio בלטינית, או SECULAR באנגלית, אבל רק מאוחר יותר במאה ה 18 וה 19 קיבלו משמעות של דרך חיים והשקפה בעלת תוכן (SECULARISM ). תרבות ישראל שחיה תחת השפעה אירופית- אמריקאית (כ 90% עד השואה) עברה תהליכי השכלה וחילון מואצים. תחילה עשו שימוש המשכילים במילה "חופשי" וממש בראשית המאה ה 20 החל בהדרגה להשתרש הביטוי "חילוני"-שמשמעותו במקור - מי שאינו כוהן המשרת בקודש. כלומר אדם מישראל.

בצדק עשויי מישהו לחוש שלא בנוח עם ה"חול" שמאחורי החילוני. אבל זה לא סוף העולם ולא פעם ראשונה שזה קורה. גם ה"פרושים" בסוף בית שני- קיבלו את שמם כפי הנראה כגנאי לפרישתם ממסורת הכוהנים – הצדוקים. ההקבלה הזו חשובה מעוד סיבה – הפרושים הפכו לזרם הגדול והמשפיע עד ימינו דווקא בזכות התחדשותם התרבותית. רוב הלכות המשנה והתלמוד מקורן בחברה ההלניסטית, ודי בביקור קצר בבית כנסת מאותה תקופה (כשלעצמו חידוש) כדי לראות את פאר ההשתלבות – גם הרעיונית - בסביבה הרומית-ביזנטית. אז השאלה אם זה חול או גם קודש ותוכן תרבותי – תלויה בנו בפועל. לא בשם.

מה זה בעצם חילוני?

חילוניות זו משפחה גדולה עם בני דודים בחו"ל. בכל תרבות – צרפתית או טורקית למשל – נבנו תהליכי המודרנה והחילון באופן ייחודי. חילון אירופאי נקשר עם ירידת מעמד הכנסייה ועליית השקפה הומניסטית שיצרה לבסוף מסגרות חדשות – תרבויות לאומית – אך גם תגובות נגד - רומנטיות - שהסתיימו בלאומנות.

עם ישראל באירופה נסחף בהתלהבות למגמות ההשכלה והמודרנה שהגיעו לכל בית מדרש. זה מפץ גדול שהוביל - לשלוש מגמות מרכזיות של חילון: נאורות יהודית לגווניה, תנועות כפירה דווקניות-משיחיות, ורוב הדוניסטי שפשוט נהנה להשתחרר מעול ההלכה. היהודים הם העם החילוני ביותר במערב – עד היום. מול תהליכים אלה החלה נבנית תרבות חדשה ומסתגרת – האורתודוכסיה. ורק כאן המילה "דתי" נולדה מחדש למשמעותה המודרנית מול "חילוני".

המודרנה מאתגרת את המיעוט בתוך מדינת לאום. הנאורות היהודית מצאה שני פתרונות עקרוניים: האחד - צמצום היהדות לדת הומניסטית (רפורמית קונסרבטיבית ועוד) תוך השתלבות אזרחית – ולאומית! והשני – בניית מרחב אוטונומי – תרבותי- ליהודים. הציונות נולדה כאן. כזרם משכילי הומניסטי - ריבוני.

בכל זרם תרבותי ישנו רוב דומם המזוהה – גם אם לא במודע- עם גרעין של רעיונות המובילים, בדרך כלל באמצעות היחשפות לקיומם של יוצרים בכל התחומים- מנהיגי הזרם. (יש המכנים זאת "זהות דקה").

גרעין החילוניות היא אמונה – אמונה באדם. משכילינו זכרם לברכה ראו בה אמונה יהודית באדם ובנו תשתית הגותית מרשימה ועמוקה. כמו שרמבם שילב את הפילוסופיה היוונית בתרבותנו, כך עשו המשכילים היהודים החילוניים לפילוסופיה המודרנית -לאומית, והעניין היה כרוך בחידוש שפת אימהותינו ואבותינו - העברית. (למאמר - מורה הנבוכים אבי החילוניים לחצו כאן )

בכך החילוניות העברית היא עניין עמוק וייחודי בעולם – וזו אולי הסיבה שיש לזה שם רב משמעות פעיל בישראל:

ישראלי חילוני, מדבר בשפת עמו, לומד 11 שנה תנ"ך(!) וספרות עברית על חשבון מדינת ישראל, מחרף חייו בצבא ישראלי, מטייל מגיל צעיר בכל פינה בארצו, מקלל בעברית - בפקק בדרך לליל הסדר, קורא שלל ספרים בעברית ואפילו מרכל ושר בעברית- לעיתים שירים פופולאריים ולעיתים שירת שגב של משוררים. זהו הזרם הגדול והמשפיע בתרבות ישראל באלפיים השנים האחרונות ואולי אף מעבר לכך. אך כמו כל תנועת רנסנס- גם אנחנו לא פטורים מן המתח בין שימור וחידוש. וכולנו גם משמרים. במובן הזה כל החילוניים הם גם מסורתיים.

בחילוניות – כמו בכל משפחה - דגשים שונים. יש חילוניות של השקפה, ויש חילוניות של אורח חיים (מתחדש כל הזמן) ויש חילוניות אדישה. בישראל נולדה אופציה מיוחדת נוספת – חילוניות שמוגדרת כנגד האורתודוכסיה. זה טבעי אך אין בכך הצבעה על תוכן כלשהו. להגיד "אני חילוני כי אני לא דתי" – זה לא רק הגדרה ריקה, אלא לעיתים דווקא ההתנגדות מייצרת ריק פנוי לפרשנות אורתודוכסית.


על דרך החיוב ניתן לפיכך לאפיין את החילוניות הישראלית: 1 - אמונה באדם ובריבונותו כהמשך לרעיונות יהודיים עתיקים, 2 - התחדשות עברית הכוללת זיקה חופשית למקורות ישראל, לשפה, לארץ ולעם, וכן – 3 - אורח חיים הולם המבטא את ההשקפות הללו בכל תחום – לבוש, חגים או אמנות, עד הנהגת ענייני המדינה.

באותה דרך ניתן לתאר את מאפייני הדתיות הישראלית - במרכזה אמונה באל כישות משגיחה וגומלת לאדם, זיקה סמכותית מצמצמת ומשמרת למקורות ישראל, ואורח חיים המשקף נאמנות עקרונית לסמכות ההלכה.

כל זה היה כמובן בהכללה . רק מושכלות יסוד. בחיים יש מורכבות. כל הדתיים למשל, חיים בעידן חילוני, וזו כבר התחלה של מאמר חדש...


ובכל זאת – למה לעשות שימוש במילים מפלגות?

מי שמעוניין לטשטש את זהותו יכול לוותר על מילים. אני סבור שיש ערך להתבוננות בערכים וזהות בבחינת "דע את עצמך" – זה מוסיף אושר (בטחון בתרבות- או אם תרצו- שלמות רוחנית) ומסייע להכווין את התנהגותנו ביושרה (!) – כלומר לפרש אותה כראוי בכל עת אל מול ערכינו. החיים הם עניין לפרשנות.

לדעת שאני חילוני אין פירושו להתבדל ולהתפלג. זהות חילונית במהותה סקרנית ופתוחה להשפעות. מכאן הקושי החילוני ב"הגדרות". אבל דווקא המאפיין הזה מצביע על הגרעין האמוני – חירות וריבונות האדם.

עם ישראל מעולם לא סבל מאמונות שונות– אלא נהנה מהן ובזכותן שרד. ואני- כל עוד אמונתי כוללת מרכיב ספקני מובנה (שהרי האדם אינו שלם ולכן אמונה באדם תמיד כוללת רכיב ספקני) הרי שאני גם פתוח להכיר אמונות אחרות. פתוח - אבל לא מתבלבל ולא מתבטל מולן.

ולבסוף - הייתי שמח להחליף את המילה "חילוני" (לא את משמעותה) במילה אחרת -נניח "נאור". אני מוכן אפילו להיות "פרושי" אם הציבור יקבל את המילה הזו. בארי צימרמן הציע - "חלוני" - שיש לו הרבה חלונות. אבל ככל שאנו ריאליים - כל אלה כנראה לא ממש חלופות מעשיות בדורנו.


לכן לטעמי עדיף לדבוק במהות - ולדעת עצמנו - בעזרת השם חילוני.



המאמר מוקדש לידיד אמת שהציף את האתגר הזה – רועי לידסקי.

(ידידות לפי אפיקורוס – היא ערך עליון).

מוזמים לקרא מאמרים נוספים כאן באתר העגלה החילונית

מאת אורן יהי-שלום. רב חילוני.


9 צפיות

בעיתונות

  • Blogger Social Icon
  • facebook-square

פרטים

ליצירת קשר טלפוני 054-3156150

אורן יהי-שלום. רב חילוני.
 

דוקטורנט ומרצה לתרבות ישראל.
 

חוקר בפקולטה לחינוך- אוניברסיטת חיפה,

 

ומלמד בבית המדרש החילוני - ש.י.ח.ה בגליל.   

© 2020 החומרים באתר זה שייכים לאורן יהי-שלום. רב חילוני.