מה הסיפור של מגילת אסתר? זה סיפור אמיתי? ואם הוא רק בדיה מגמתית - איפה אלוהים? בקיצור – משהו פה לא מסתדר. כמובן שגם מותר לשאול - איך ראוי להתייחס אליה בפורים?
ראשית קצת רקע - פורים ומגילת אסתר - מה היה קודם?
תהליך היווצרותו של חג הפורים אינו ברור - אף שהוא מאוחר לשאר החגים.
החל מסוף בית ראשון ועד בוא היוונים ומרד החשמונאים שרויה ארץ ישראל ב"תקופה הפרסית". ביהודה מתקיים יישוב קטן מאוד בחסות פרסית ("פחוות יהוד") ובמקביל מתקיימת פזורה יהודאית גדולה מאוד – בפרס, באלכסנדריה ובמרכזים תרבותיים נוספים – ולא מדובר בגולים אלא במהגרים עוד מימי הבית הראשון.
בימי הבית השני - לא ברור האם מגילת אסתר הייתה מוכרת ליושבי יהודה. נראה שלא.
במגילות קומראן (סוף בית שני) נמצאו מאות כתבי קודש, בהם מגילות הספרים שנכללו מאוחר יותר בקאנון ספרי התנ"ך – אך מגילת אסתר נפקדת מהם. האם כוהני קומראן התנגדו למגילת אסתר או פשוט לא ידעו על קיומה?
בתיאורים של פילון אלכסנדרוני – פילוסוף יהודי מן המאה הראשונה לספירה (סוף בית שני) באלכסנדריה לא נמצא אזכור למגילה – וגם לא לחג פורים!
מה יכול להיות?
היהודים ביהודה ובפרס חיו בצל אימפריה עשירה ותוססת.
ידוע כי חג הנרווז שהוא גם ראש השנה הפרסי הקדום נחגג במקור ביום השוויון של האביב (21 במרץ) וכלל יומיים ויותר של פולחני אש, מסכות, חגיגות ברחובות וגם מתנות לאביונים. המסכות והמתנות קשורים במה שאנחנו קוראים "ונהפוך הוא" – כל אדם הופך את דמותו וזה נראה כחלק מהגישה הדואליסטית לאלים (לפיהם יש אל טוב ואל רע וכו'.. זוכרים את ספר איוב? זה אותו הרעיון).
נרווז רווח עד היום בעמי פרס (איראן) והסביבה. המוסלמים שכבשו את האזור במאה השביעית ניסו ללא הצלחה לאסור או לדחוק הצידה את החג הקדום הזה (הפגאני לשיטתם).
אז נראה כי חג הפורים הוא ירושה מהתקופה הפרסית (הוא לא היחידי אם תהיתם) וייתכן שמאוחר יותר הוצמדה אליו מגילה המעניקה לו משמעות יהודית (ויש שימצאו בזה דמיון למאמץ השיעי לפרש מסרים מסוימים של חג הנרווז בכלים שלהם). בקריאת המגילה ניתן לזהות מאמץ להסביר את חגיגות הפורים, כמו זה למשל: וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר (פרק ט 28). כך למעשה נראה "מדרש חג" – פרשנות המסבירה בדיעבד מדוע קיים החג. .
גם אם "אסתר" הוצמדה לפורים - המגילה הזו אינה שגרתית בסגנונה. הניחוח הגלותי בולט בה מאוד, וכל פרשנות ריאליסטית לסיפור שלה עשוי להיתקל בבעיות קשות – רק נציין למשל את הטבח אשר לפי המגילה ביצעו היהודים בלא פחות משבעים וחמישה אלף שונאיהם ברחבי מדינות המלך. האם היה יום כזה שבו יהודים בגלות טבחו בעמים סביבם ועוד בחסות המלך? אפילו אם הכותב הגזים ב 90% - זה עדיין נשמע לא סביר.
אז איך אפשר לקרא את המגילה?
במערכוני "כמעט שבת שלום" של ארץ נהדרת בערוץ 2 חוזרת הברכה "שילבין שניך ברבים" – וזה מאוד מצחיק את מי שמבין שבמקור זהו איסור ולא ברכה, וכמובן - הלבנת שיניים נמצא בתחום האסתטיקה ומחוברת לאינדיבידואליזם המודרני– בדיוק הפוך מההימנעות מהלבנת הפנים המחייבת אותנו להתעלות על היצרים עוד בעת העתיקה. רק אם יש לנו את ההקשר שמאפשר את הבנת הניגודים, את שבירת הנורמות, את ההפתעה וכו – אנחנו "נקרעים מצחוק". (הצחוק מלווה מצבים אנושיים שכאלה – כל עוד יש הסכמה בשתיקה שזה בתוך מסגרת מוגדרת של בידור – כלומר במינון מוגדר ובשליטה של היוצר).
אני מציע לקרא שוב את מגילת אסתר – והפעם בניסיון לראות את הדברים אחרת. לצחוק! להשתחרר ולצחוק. למה? הנה כמה טענות בזכות הבידור של אסתר:
סביר שמגילת אסתר נכתבה עבור אנשים המכירים את סיפורי התנ"ך. צריך גם לזכור כי בימים ההם- אין ערוצי לווין, כבלים או עידן פלוס - מגילות טובות זוכות ל 100% רייטינג סביב המדורה.
מעבר לגרעין המציאות בו המתח העלילתי מחובר למצוקת היהודים בגלות - מגילת אסתר היא "ארץ נהדרת" של התקופה הפרסית. רוב היהודים חיים תחת לחץ אימפריאלי ורומן מלא פנטזיה על היפוך המצב מושך את הלב. אבל לא רק המצב מתהפך. הכל הפוך.
כבר בקריאה חטופה ניתן להרגיש שגיבורי המגילה מוגזמים, פראיים ומשוללי הגיון ברובם - גרוטסקים. האם לילדה יהודייה ייקראו אסתר – הלא היא אשתר? - אלת הפריון והמין המסופוטמית. האם ייתכן כי ילד יהודי קיבל את השם מרדכי הרי הוא מורדוך? -ראש פנתיאון האלים הבבלי.
מכירים מלך שעושה משתה 180 יום? ומיד אחר כך משתה נוסף לכל העם – שבוע? כל המגילה עטופה בתחושת פנטזיה אגדית ואף גרוטסקה. תהפוכות על תהפוכות. ניגודים והפתעות. נזכיר למשל כי רגע אחרי שהובילה טבח של 75 אלף אנשים – שולחת אסתר "דברי שלום ואמת" באמצעות איגרת. אם לא לשם הפרזה ובידור – אין סיבה לשים את אסתר במקום מגוחך כזה.
קריאה מעמיקה יותר חושפת שלל הפתעות קריצות ורמיזות של הכותב הגאון.
אביא פה רק חלק קטן מזה:
נתחיל מהסוף - וְכָל-מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס. כך מסתיימת המגילה – נשמע לכם מוכר? עשרות פעמים מסתיים תיאור מלך ישראלי או יהודאי במילים אלה – בספר מלכים. אבל פה חל היפוך – אלה "דברי הימים למלכי מדי ופרס" במקום "דברי הימים למלכי ישראל".
המן הוא בן המדתא האגגי – הלא הוא אגג מלך עמלק. ואילו מרדכי הוא "בן קיש איש ימיני" הלא הוא המלך שאול.. והנה בתנ"ך- שאול ואגג נפגשו בקרב שבו שאול חס על חיי אגג. אז מרדכי שלנו פעל סוף סוף הפוך - ולא חס על המן.
הבידור המרכזי במגילת אסתר הוא כפי הנראה ההקבלות לסיפורי פרעה המתוארים בספרי בראשית ושמות – בהם הגיבורים שלנו – בעיקר יוסף. לא נזקקת עין חדה מדי או פרשנות וירטואוזית - אין פשוט שום ספק בהקבלות הללו, ולדעתי גם אין ספק שהכותב השתעשע בהן. הנה כמה:
1- בארמון מלך פרס מתוארים "עמודי שש" המזכירים את הרגע שפרעה קיבל את יוסף לארמון- "וילבש אותו בגדי שש"
2- וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי – הפועל "ותמאן" מופיע רק עוד פעם אחת במקרא –בספר שמות אלוהים אומר למשה להסביר לפרעה – "שלח את בני ויעבדני, ותמאן... "
3- ביקשו להביא אל המלך אחשוורש נערות בתולות, אבל לא סתם אלא "בתולות טובות מראה". הסגנון מזכיר את הפרות עליהן חלם פרעה – "יפות מראה" וכן "רעות מראה".
4- על אסתר נאמר: וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה , ואילו על יוסף נאמר: וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.
5 – על אסתר בבית הגא- סריס המלך אחשוורש נכתב: "ותשא חסד לפניו" וכן- "ותשא חן וחסד" ואילו על יוסף בבית הסוהר אצל סריס פרעה נכתב: "ויט אליו חסד, ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר".
6- הנשים בבית אחשוורש ישבו 12 חודשים בשמנים ארומטיים – "כי כן ימלאו ימי מרוקיהן". ואילו על יעקב אבינו החנוט אחרי מותו חיכו ארבעים יום "כי כן ימלאו ימי החנוטים".
7- המלך אחשוורש התעצבן על שני סריסיו ונכתב "קצף בגתן ותרש" ואילו המלך פרעה "ויקצוף פרעה על שני סריסיו". אותו פועל, ושוב שני סריסים.
8- "ויהי כאמרם אליו יום ויום" נכתב על עבדי המלך אחשוורש שהפצירו במרדכי המסרב להשתחוות, ואילו יוסף סירב לשכב עם אשת פוטיפר: "ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה.."
9- הפועל "גידל" משמש גם את גידולו של המן בבית אחשוורש וגם את יוסף בבית פרעה. כך גם הפועל "ויתאפק" גם לציון איפוקו של המן אך גם לציון איפוק יוסף מול אחיו.
10 - וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן מול וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף
11- "והרכיבוהו על הסוס ברחוב העיר וקראו לפניו " מסופר על מרדכי – ואילו בספר בראשית "וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו... ויקראו לפניו אברך ונתון אותו לכל ארץ מצרים."
12 - ויש גם הרבה הקבלות משקלים כמו "כאשר אבדתי אבדתי" שאומרת אסתר מול "כאשר שכלתי שכלתי" שאומר יעקב לבניו. ועוד.
אלה הם חלק מהחגיגה שבמגילה. וסביר שיהודי פרסי בן הזמן הצליח לאתר בדיחות נוספות שאנחנו כבר רחוקים מדי כדי להבין.
רבות נכתב על היעדר האל מהמגילה. היו שראו בזה תרגיל מאקרו דתי – דווקא ההעדר המלא הוא הסימן להשגחת האל בכל פסוק במגילה. אבל אסתר קוראת לבני עמה לקיים צום ואף מוזכרים "דברי צום וזעקתם" – וכל זה ללא כל איזכור האל אליו זועקים. נראה כי פשוט אין שם אלוהים. לכן היו שהכתירו את יוצרי המגילה כחילוניים, רחמנא ליצלן. אבל לדעתי ההסבר יותר פשוט, ובטח זה יאכזב את שני המחנות - יוצרי המגילה במכוון התעלמו מאלוהים כי גם להם כפי הנראה היו גבולות בהומור, וגם כי המסר לאנשי התקופה כנראה היה ברור – ומצחיק. הכל הפוך! יוסף הוא דמות חינוכית רצינית שמתעקש לחבר את כל תבונתו ומעשיו לרצון האל - ואילו אשתר ומורדוך לא זקוקים לזה.
אז קראו את המגילה בכיף... פורים שמח!