זה היה אמור להיות מובן מאליו, אבל משהו השתבש. הציונות חולה, וכדי להציל אותה - חייבים לדבר על זה.
מלחמת אוקראינה הציבה מראה בפנינו. הבלבול הישראלי ביחס ל"דב הרוסי" משקף לא רק חשיבה שגויה בטווח קצר אלא גם את עומקו של השבר הערכי המאיים עלינו לטווח ארוך.
נאומו של הנשיא פוטין ערב הפלישה לאוקראינה לא הותיר ממש מקום לספקות ואפשר לנסח זאת בפשטות - העולם החדש עומד על שני גושים לפחות, וביסודם שתי גישות מנוגדות: בצד אחד – המאמינים באדם. בצד שני – מי שאינם מאמינים באדם. ככה ממש. ("ממשלת בובות" כינה פוטין ממשלה נבחרת באוקראינה).
באיזה צד נמצאת הציונות? אוי ואבוי לנו אם התשובה אינה ברורה, גם בלי ההסבר הפילוסופי שלהלן.
מתוך האמונה באדם ותבונתו נולד הפטנט הדמוקרטי – המבוסס כולו על חירות של האדם לבחור, אך כדי שיוכל לבחור עליו להשכיל בשפה מסוימת ובתוך תרבות מסוימת – כך הוא גם מממש את אנושיותו ומשגשג. הומניזם קוראים לזה. והנה מתוך אמונה באדם, אותו אדם שאינו מושלם, אימצו הומניסטים את עקרון הפלורליזם. כי אין לאיש את כל האמת בכיס – לכן מגוון דעות בתוך זירה "חופשית" מאפשרים לנו להשכיל ולבחור. אנחנו תלויים בדיאלוג!
לאומיות משלימה את הרעיונות הללו – אלא אם היא לאומנות:
מדינות הלאום הליברליות – החופשיות – נולדו כדי לממש את הפוטנציאל האנושי באדם ומכאן זכויותיו למשל לחינוך, לתרבות ושפה. ריבונות לאומית היא ביטוי לכך. לכל עם זכות להגדרה עצמית.
גם אם העקרון הזה איננו פשוט ליישום בכל תנאי – הרי שכך נולדו מדינות המערב ובהקשר הזה בדיוק התפתח הרעיון הציוני. "אוטו-אמנסיפציה" כינה זאת פינסקר. היהודים הם בעצם עם, וכך עליהם לזכות בשוויון.
בעוד זהות לאומיות מבטאת הרחבת מעגלי הזיקה של האדם, ממשפחתו, קהילתו אל עמו, הרי שלאומנות פועלת בכיוון הפוך – לא על הרחבת מעגלי האהבה, אלא על דחייה ופחד: יסוד הלאומנות בחשש מן הזר.
לכן לאומנות ציונית היא סתירה מובנית במושג. אם זהותך היהודית מבוססת על פחד מזרים, או אמונה בכוח על-אנושי כמו משיח שפועלו יאפיל על מרכזיות האדם ומעשיו - השקפותיך אינן ציוניות.
יתירה מכך –אמונות באדם נשענות על אמון ב"אמת", לפחות כלשהי, הנמצאת תמיד באופק, גם אם לא תושג ואפילו אם הדרך אליה תלויה באופן כלשהו בבני האדם. לכן נקשרת אמונה זו עם פליאה ואופטימיות.
ההשקפות המעדיפות גורם אחר על האדם, כמו למשל אומה, פרולטריון או משיח ונציגיו (תמיד יש נציגים הזוכים לכוח בלעדי במערכות שכאלה) - בנויה על יחסיות גמורה. על כללי מוסר המשתנים לפי האינטרס של הקהילה ולא כפירוש של צדק כללי.
לכן השקפות לאומניות מדגישות עד כמה העולם חשוך ומסוכסך. כזה שביסודו רוע. והמסקנה –צריכים להיות חזקים. זאבים. אין זמן לחפירות (תבונה) ושטויות כמו "זכויות". לכן פוטין הוא "גבר גבר", "מנהיג חזק" – דמות להערצה. לאומנות ושוביניזם הולכים יחד. גם מילולית.
משטרים אוטוריטריים לא יכולים לאפשר לאמת להתברר בחופשיות – הם לא חוששים מהדעות בשוליים של השיח החופשי אודות האמת - חששם הוא אודות האמת עצמה.
יותר מדי ילדים ישראליים מדמיינים את הציונות עם מלחמות ובטחון, שואה ושכול. מעט מדי ילדים לומדים על יסודותיה הרוחניים. אמנם הציונות תבעה את זכותם של יהודים להגן על עצמם, אבל לא במנותק מהיעדים ההומניסטיים האוניברסאליים אלא דווקא בהישען עליהם. הזיקה בין חירות ושלום עם עמים אחרים מונצחת לפחות ארבע פעמים במגילת העצמאות. מוכרחים להפנים זאת:מי שמתנגד לזכויות אדם – מתנגד לציונות!
יחסים טובים עם פוטין אולי מסייעים למטוסים ישראליים בסוריה בטווח קצר, אבל הבטחון הישראלי נשען על העולם המערבי ויסודותיו. אין מדינה אחת בעולם, שהייתה אמורה להיות ברורה יותר מישראל בעניין הזה.
במקום להשתעשע בפעלולי תקשורת על תיווך בין הצדדים (שטות שיסודה בניצול אי ההבנה הציבורית באשר לכוחו ומהותו של מתווך בינלאומי) עדיף שנתמקד בהבראת היסודות הרוחניים והערכיים של ישראל.
הציונות נולדה, וחייבת להישאר, בצד ההומניסטי של ההיסטוריה. הצד של אוהבי האדם.
בלי להתבלבל ובלי להתבטל.