האם הנאצים היו חילוניים? / ד"ר אורן יהי-שלום. רב חילוני
מקובל לומר כי המאה ה – 20 היא שעתן של האידיאולוגיות ה"חילוניות", ובתוך כך המשטרים הטוטליטריים לרבות המשטר הנאצי – אם לא היו דתיים, האמנם היו חילוניים?
קביעה שכזו אפשרית, אם מחלקים את העולם כולו לשתי קטיגוריות – דתית וחילונית. זה נפוץ – יש המתארים כך גם את ההיסטוריה האנושית למשטרים "דתיים" ומולם פעילויות "חילוניות" של קיסרים ומלכים, שככל שאינם כוהני "הדת" או פועלים בשמה- הרי שזוהי מלוכה.. "חילונית".
אך החלוקה הזו ל"חילוניים" מול "דתיים" היא פספוס גדול מכמה בחינות:
ראשית, הפעילות האנושית מורכבת יותר משתי אפשרויות בכל רגע נתון - וכידוע בני האדם אינם פועלים בקופסאות ולכן רוב התופעות הם למעשה בתווך. לכן מומלץ לתאר עוגנים (הכרחיים) של מחשבה – כמו מגדלורים מסמני כיוון המושכים את הקהל, אף כי זה נמצא תמיד בתווך.
כמו כן - המושגים "חילוני" ולמרבה הפלא גם "דתי" – הם תוצרי המאה ה 19, וזאת למעשה במשקפיים מתוצרת אירופה. זוהי תולדה של התבוננות מדעית- סוציולוגית בתופעות לוקאליות שתמיד היו מורכבות ומשתנות, מתוך יומרה לאחד אותם למושגים מכלילים, על סמך ניסיון ספציפי של אירופאים בתום ימי הביניים. חשוב לזכור שעד המאה ה 19 המושג "זהות" לא ממש היה רלוונטי משום שאף אדם סביר לא באמת יכול היה לשנות את זהותו.
עיקר הטענה נגד הגדרת הנאצים והמשטרים הטוטאליטריים כ"חילוניים" נעוצה פשוט באופן בו אנו מגדירים "חילוני". אם כל מה שאינו דתי, נחשב "חילוני" – הרי שקבענו את החילוניות כברירת מחדל אנושית. כל מי שלא מתאמץ להיות דתי, הוא חילוני. כאילו טבע האדם היא חילוניות והמציאות הכללית היא חילונית אלא אם בוצעה בה פעילות דתית. אצל אמריקאים נפוצה מחשבה הפוכה – לפיה דתיות היא טבע פסיכולוגי של האדם כמו יכולתו לאהוב, להתפלא ולהתרגש ולפיכך מי שמאבד את דתיותו, מאבד יחד עם זאת את ערכיו ומוסריותו. לכן באמריקה לא מומלץ שיכריזו עליכם כ "חילוניים". זו אותה טעות – רק מהצד השני.
ניתן לתמצת את הטענה שאני מבקש לשטוח כאן בתמצית:חילוניות היא תהליך מקומי והיסטורי. חילוניות איננה מצב מופשט. יש למשל חילוניות צרפתית ויש חילוניות יהודית. לכל אחת מהן דרכי התהוות ותוכן המאפיין אותן. (כך אגב גם מקובל כיום להתייחס למודרניות – כאל מתווה כללי שמחייב לבוש תרבותי מקומי כלשהו).
החילוניות האירופאית, אם נתאר אותה בהכללה אך באופן קונקרטי- צמחה על יסודות חכמת יוון העתיקה, הרציונליזם של ימי הביניים, הרנסנס, הנאורות והרומנטיקה הלאומית של המאה ה 19. חילוניות זו למעשה תבעה דמויות חדשות לאלוהים: כנקודת מוצא פילוסופית, כסמל לרום שיאם של הערכים והיצירה, כביטוי לטבע, כדמות ספרותית ועוד.
מובן כי מנקודת מוצא דתית זהו מאבק על עצם קיום האל- זה הפועל בשירות הדת, אך האם כל זרם שאיננו אוחז באלוהי הדת ייחשב חילוני?
חילוניות, כמחשבה אירופאית – כלומר מעבר להיותה גם זרם של זהות ומרחב פוליטי- נושאת בתוכה אמונה יוקדת באדם ואצל הוגים כמו שפינוזה האמונה הזו הייתה כרוכה ב"שכרון" אהבה לאלוהים. אלמנטים של ספקנות – לא בקיומו של האל – אלא באפשרות של האדם לדעת משהו שלם אודותיו, כלומר אודות האמת – הם מסממניה המובהקים של החילוניות האירופאית, בעיקר זו שאחרי הנאורות. ספקנות היא ההיפך מדוגמאטיות, והיא גם יסוד של המחשבה הפלורליסטית הליבראלית: משום שאם האמת אינה כולה בכיסו של איש, הרי שיש לאפשר מידה של פתיחות למגוון דעות אודות האמת.
מחשבה זו, על ריבונות האדם, איננה תהום של אובדן אמון בסדר כלשהו (אם כי קיימים בשוליה גם הוגים כאלה) אלא בעיקר הפניית תשומת לב אופטימית לאדם כיוצר וכבעל יכולת ביקורתית – תבונית בתוך הקיום הטבעי- זה שניתן לנו להכירו, גם אם לעולם לא נקיף זאת. זהו ליבה הפועם ההומניסטי-אימננטי, של החילוניות.
מאפיינים חילוניים משניים כמו נטישת פרקטיקה דתית מעולם לא היו מובהקים משום שחילוניים (כמו כל בני אדם) זקוקים למסורת ולפרקטיקה תרבותית מייצבת משמעות. לכן מנהגים קדומים עשויים להשתמר גם בעולם חילוני, אם כי לרוב- משמעותם משתנה (למשל – כריסמס, או ליל הסדר נחגגים גם בציבור חילוני וגם הדתי – אך לרוב נלווים לכך דגשי משמעות שונים וגם ניואנסים רבים מבטאים שונות זאת.. וזה עניין לתיאור אנתרופולוגי) .
אם נחזור לנאצים או לטוטאליטריות בכלל - הרי שהעובדה שאין אלה טוענים להתגלות על טבעית או חוקה משמיים לא הופכים את מחשבתם לחילונית. מאפיינים תרבותיים מובהקים כמו כאריזמה (על טבעית), סמכות נוקשה ובעיקר דוגמטיות והתעלמות מטובתו של האדם הבודד - חולקים הרבה יותר משותף עם הדת ההיסטורית (של הכנסייה הקתולית למשל) ועומדים ממש בסתירה לשורשי המחשבה החילונית שתוארו כאן.
הספקטרום האנושי כולל תופעות תרבות רבות. למשל קמיעות של מאגיה או שמאנים נחשבים לאויבי הדת, אבל זה לא הופך אותם לחילוניים. חובבי סמכות לאומנית ונאמנות לרודן קשורים אולי לטבענו משחר היותנו פרימטים ביער, אך לא דווקא לחילוניותנו.
מושגים הם כחומר ביד המשתמש. הם עלולים לאבד יתרון מנהיר ולהפוך למילה רדודה בשיח- זה תלוי בנו.
בשורה התחתונה- חילוניות, אירופאית ויהודית, אינן ריקנות, ואינן ברירת מחדל לדתיות. הן מחשבות ותופעות תרבותיות עם מימושים חברתיים - שביכולתנו להכיר. בלי להתבלבל, ובלי להתבטל.
(על אלה ועוד - בספר "שמע ישראל – פרקים בפילוסופיה יהודית חילונית"- שייצא לאור בהמשך...).