לפני כ־15 אלף שנים ניצבה התרבות האנושית בפני אחד מאתגריה הגדולים. לאחר יותר ממיליון שנים שבהן חי האדם בחברות קטנות וניידות של ציידים־ לקטים החלו בני האדם להתקבץ ליישובי קבע ופיתחו שיטות לייצור מזון בלי תלות במשאבים מזדמנים.

​

גם באזורנו התרחש תהליך שכזה. סימנים שהשאירו אחריהם הנטופים – תרבות בני אדם שחיו ממזרח לים התיכון מלפני כ־15 אלף שנים ועד לפני כ־11,600 שנים, מלמדים על התפתחות חיי קבע בכפרים עם מבני אבן, בתי קברות, חפצי אומנות ועוד.

​

במערת חילזון, הנמצאת בשיפולים הצפוניים של נחל חילזון שבגליל המערבי, נחשפו ממצאים המעידים על פעילות פולחנית המתוארכת לסוף התרבות הנטופית, בשלהי התקופה הניאוליתית. באגן פנימי קטן במערה נתגלתה שכבה נטופית המתוארכת לתקופה שלפני כ־12 אלף שנה.

​

שרידי שלד שנמצאו באחד הבורות במערה ששימשו לקבורה משותפת. הגולגולת וכן עצמות הידיים והרגליים היו חסרות! 
 בחפירות התגלו בין השאר כלי אבן מסותתים, כלי עצם, תכשיטים ועוד, ונחשפו שני מבנים מעוגלים קטנים, שחלקם חצוב בסלע המערה וחלקם בנוי מאבנים מקומיות. מפאת קוטרם הקטן של המבנים הניחו החוקרים כי לא ייתכן ששימשו למגורים, ואכן בהמשך התברר כי הם קשורים למנהגי הקבורה הייחודיים שהתגלו במערה.

​

בחלק הפנימי של המערה נחשפו בורות ששימשו לקבורה משותפת. בבורות נמצאו עצמות של תינוקות, ילדים ובוגרים. מקצת השלדים נמצאו באותה התנוחה שבה הונחו במקור, אך כולם היו חסרי עצמות ארוכות (ידיים ורגליים) וגולגולות. נראה כי לאחר תקופה כלשהי חזרו הנטופים למערה, פתחו את בורות הקבורה והוציאו כמה מהעצמות.

​

נמצאו  גם תכשיטים שונים, בהם חרוזי שן הים ושן כלב מחוררת, וגם מגוון עשיר של עצמות צבאים, צבים וארנבות.

​

הממצאים מעידים על פעילות פולחנית ענפה הקשורה במנהגי הקבורה של הנטופים. העובדה כי חזרו למערה זמן רב אחרי הקבורה הראשונית מסייעת להבנת השינויים בתרבותם, הכוללים מעבר מחיי נוודות לאורח חיים של ישיבת קבע ואולי אף לחקלאות.

עוד בנקודה זו:  
בתצפית לכיוון דרום מזרח ניתן לראות את רכס יודפת, בקעת סכנין, היישוב ערבה  ויישובי המועצה משגב אשר היישוב צורית נמצא אף הוא בתחומיה.