המגזר הדתי לאומי מגוון מאוד וקשה לדבר בו בהכללות, ובכל זאת - יש להציב את האמת המורכבת מול העינינו: המגזר הדתי לאומי עובר תהליך התחרדלות מואץ. כלומר אם פעם רקדו במעגלים בנים ובנות בבני עקיבא ובתי הספר היו ממלכתיים בתוספות תפילות ולבוש דתי הולם - הרי שבימנו רוב בתי הספר הדתיים נראים יותר כמו גרסה חרדית של חינוך לאומי עם פחות ופחות מחוייבות לתכנים המשותפים של כלל ילדי ישראל. 

 

זה בא לידי ביטוי בשלל תחומים: בהבעת הדעה בבית הספר וצמצום הפלורליזם, בלבוש המקפיד, בחומות  בין המינים שלא רק גובהות אלא גם מתחילות מגיל צעיר יותר ויותר, וכמובן בתכנים שהופכים ייחודיים, מסלילים וסוגרים את האפשרות של צעירים דתיים להכיר את הזולת, שלא לדבר על דעותיו. כל זה ממלכתי - בבעלות הממשלה, במימון מלא ובמסגרת אוטונומית של רבני המגזר.   

אני מכיר אנשים מהמגזר הדתי לאומי - אפילו מחנכים - שמודים בפה מלא שבית הספר הדתי-ממלכתי של ימינו, שונה לגמרי מזה שהם גדלו בו - ולא לטובה. 

בכל בית ספר ממלכתי רגיל בישראל משתלבים גם מורים דתיים. ראיתם פעם מורה חילוני בבית ספר דתי? שלא לדבר על מורה ממגזר שאינו יהודי..  האם לא ראוי שהילדים יכירו לפחות דמות אחת משמעותית מתוך עשרות מורים - שאינם בני המגזר? 

 

לדעתי טוב לה למדינה שתפתח דיון ציבורי נרחב גם בשאלת הזהות של החינוך הממלכתי דתי, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי. כי הקצנה דתית היא בומרנג.